איך קמים מחדש אחרי ניתוח או מחלה קשה?
בונים נקודת התחלה חדשה, במקום לנסות לחזור בדיוק למי שהייתם לפני. החזרה אחרי ניתוח או מחלה קשה היא גם תהליך של הגוף וגם תהליך של הראש, ובשניהם זה עובד בצעדים קטנים ומדידים. ומחקרים מראים שהרבה אנשים יוצאים ממשבר בריאותי עם משהו שלא היה להם לפני.
מה קורה בראש אחרי ניתוח או מחלה קשה?
הגוף מחלים בקצב שלו, אבל הראש צריך לעכל משהו אחר: שהגוף שסמכתם עליו פתאום לא מחזיק. מגיע פחד מכל כאב קטן, כעס, ואבל על היכולת שהייתה. אלה תגובות טבעיות לגמרי. הן חלק מהדרך, ומותר לתת להן מקום - במקום להעמיד פנים שהכול כרגיל.
מאיפה מתחילים לבנות מחדש?
בגיל 45 עברתי ניתוח לב פתוח ואירוע מוחי, והייתי משותקת בחצי גוף. מה שהחזיר אותי לא היה צעד אחד גדול - אלא מטרות, אחת אחרי השנייה, כל פעם קצת יותר מאתגרות. את השיקום הגופני עושים לפי ההנחיות של הצוות המטפל. את מה שקורה בראש בונים עם מטרה קטנה אחת, מדידה, לכל שבוע: ללכת עד סוף הרחוב. להחזיק כוס ביד שנחלשה. לעלות קומה אחת. ומסמנים כל אחת כשהיא מושגת - כי בתקופה כזאת הראש זוכר רק מה עוד לא עובד, וצריך להראות לו גם מה כבר כן.
האם אפשר לצאת ממשבר בריאותי חזקים יותר?
כן, ולזה יש גם שם במחקר: צמיחה פוסט-טראומטית. מחקרים על אנשים אחרי מחלת לב ואחרי אירוע מוחי מצאו שרבים מהם מדווחים על שינוי חיובי בעקבות המשבר - סדרי עדיפויות ברורים יותר, קשרים עמוקים יותר, תחושת כוח אישי. אצל נפגעי אירוע מוחי הצמיחה הזאת נבנתה בהדרגה בחודשים שאחרי, והייתה חזקה יותר אצל מי שהייתה לו תחושת משמעות, תמיכה של אנשים סביבו וחוסן נפשי. אני קוראת לזה קרש קפיצה. במבט לאחור, המשבר שלי היה המתנה הכי מאתגרת שקיבלתי.
בקצרה
אחרי ניתוח או מחלה קשה בונים נקודת התחלה חדשה, במקום לנסות לחזור בדיוק למי שהייתם. את השיקום הגופני עושים עם הצוות המטפל, ואת השיקום של הראש בונים במטרות קטנות ומדידות, שבוע אחרי שבוע. מחקרים מראים שהרבה אנשים יוצאים ממשבר בריאותי עם צמיחה אמיתית - במיוחד כשיש להם משמעות, תמיכה וחוסן.
מה המטרה הקטנה האחת שאתם יכולים להציב לעצמכם לשבוע הקרוב?