איך הכרת תודה בונה חוסן נפשי?
הכרת תודה מאמנת את הראש לראות גם את מה שיש, ולא רק את מה שחסר. זה לא מבטל את הקושי, אבל זה נותן לכם משהו לעמוד עליו בתוכו. במחקר מפורסם, אנשים שכתבו פעם בשבוע על מה הם מודים היו אחרי עשרה שבועות אופטימיים יותר, התלוננו פחות על מיחושים, ואפילו התאמנו יותר.
האם הכרת תודה אומרת להעמיד פנים שהכול בסדר?
אפשר לכאוב ולהודות באותו יום. אחרי ניתוח הלב והאירוע המוחי, הייתי חצי משותקת. זה היה קשה, ואני לא מייפה את זה. אבל היום אני אומרת שזאת הייתה המתנה הכי גדולה שקיבלתי. משם התחלתי לחזק את הגוף והנפש, ומשם הגעתי לכאן. הכרת תודה לא מוחקת את הכאב. היא מחפשת מה אפשר לבנות ממנו.
איך מתרגלים הכרת תודה בפועל?
כותבים. לא חושבים, כותבים. פעם בשבוע, או כל ערב לפני השינה, שלושה דברים. קטנים ומדויקים: "הברך לא כאבה במדרגות", "חברה התקשרה", "הלכתי היום עד הפארק". כשהם כתובים, הראש מתחיל לחפש אותם כבר במהלך היום.
למה זה עוזר דווקא בתקופה קשה?
כי בתקופה קשה הראש נתקע על מה שהשתבש, וזה טבעי. הרשימה מזכירה שיש גם כוחות, אנשים ורגעים טובים. היא נותנת נקודת התחלה. ומנקודה כזאת, כמו מקרש קפיצה, קמים לצעד הבא.
בקצרה
הכרת תודה מאמנת את הראש לראות גם את מה שיש, ובמחקר היא קשורה לאופטימיות ולבריאות טובה יותר. היא לא מעמידה פנים שהכול בסדר, אלא מחפשת מה לבנות מתוך הקושי. מתרגלים אותה בכתיבה: שלושה דברים קטנים ומדויקים, באופן קבוע.
מה שלושת הדברים שתכתבו הערב?